ר' שלמה אבן גבירול חי ופעל באנדלוסיה שבספרד במאה ה-11. יצירתו ניכרה בעיקר בשני תחומים: פילוסופיה ושירה. הן בכתיבתו הפילוסופית הן בכתיבתו השירית ניכרים מקורות השפעה יהודיים ושאינם יהודיים: על שירתו השפיעו הן הפיוט העברי הקדום, והן השירה הערבית. שורשי הגותו יונקים מתורת הסוד היהודית הקדומה, ולצדה מתורת הסוד המוסלמית ומהפילוסופיה הניאו-אפלטונית.

רשב"ג היה מגדולי משוררי ספרד. הוא כתב אלפי שירים, וביניהם שירי חול ושירי קודש. בפיוטים אין הוא מותיר מקום לעניינים פרטיים, אלא פונה כנציג האומה לאלוהיה. הוא המשיך במסורת שקיבל מדורי דורות וכתב פיוטים שבהם מתוארת עבודת הכהן הגדול בבית המקדש, פיוטים שבהם נמנות באופן מחורז תרי"ג מצוות ועוד. לפיוטיו ליום הכיפורים זיקה מובהקת לספרות הסוד העתיקה ואף למקורות ערביים של מיסתורין, בעיקר של המיסטיקנים הסופים. בשיריו נחשפות גם חוויות מיסטיות אישיות.

לצד פיוטים שמרניים, נודע אבן גבירול בחידושים שיצר בעולם הפיוט: הוא היה הראשון שפיתח את הסגנון הספרדי המיוחד בפיוטיו, והיה גדול בכך מהבאים בעקבותיו. ה'רשויות' (בקשת הרשות של החזן לפני אמירת פיוט) הקצרות שכתב נחשבות כפסגות בשירה העברית מאז תקופת המקרא. חידוש בולט אחר שלו ניכר בתחום שירת האהבה בין כנסת ישראל, אלוהים והמשיח, שכן שירים אלו נכתבו במתכונת שירי האהבה העממיים. אבן גבירול השפיע על הבאים אחריו באופנים רבים, והיה מהחשובים במעצבי תורת השיר שקמו לשירה העברית בספרד.

נוסח זה של הפיוט נכתב בקוצ'י (קוצ'ין, אשר בדרום מערב הודו) ע"י אליהו יפת (נפטר 1935). הוא מושר באירועים חגיגיים רבים בלחנו המקורי, בעיקר בחתונות שכן הוא מכוון לאישה יפה.
בפי יהודי מרוקו הוא מושר בשירת הבקשות של שבתות נח, מקץ ומשפטים, ואצל יהודי בבל הוא מופיע כשיר לחג הסוכות.

זהו דו-שיח בין אוהבים - הדוד והרעיה, המעלה בזכרון את שיר השירים. כעת הרעיה שוכנת בשדה, בגלות, והדוד רועה בשדות זרים, אבל כל אחד מהם זוכר את הגן, המקום בו התאחדו, ושניהם כמהים לשוב אליו. הדוד קורא לרעיה לעלות אל ראש ההר ולצפות אל הגן שנמלא שושנים. הרעיה מצידה משיבה לו בהזמנה אל הגן: הָבָה רְדָה לַגַּן, תֹּאכַל מְגָדִים שָׁם, וּבְחֵיק יְפַת עַיִן תִּשְׁכַּב וְגַם תִּישַׁן.

שמחה יוסף היא חלק מקבוצת נשים בנות העדה הקוצ'ינית שהתמסרו להחייאת השירים של יהדות קוצ'ין. כיוון שלא נותרו כמעט נשים מבוגרות יוצאות קוצ'ין שיכלו ללמדן, הן למדו את השירים מכתבי יד מצולמים וממחברות שירים של קרובות משפחה וחברות, ואת הלחנים מהקלטות שדה של נשים יוצאות קוצ'ין שנעשו בין השנים 1972-1981.

[הטקסט נערך מתוך חוברת הדיסק "הו תוכי רב יופי", מאתר "הזמנה לפיוט" ומויקיפדיה]

עידן אגוזי: בחרתי לעבד מחדש את הא-קפלה היפה הזאת כיוון שהצליל של הקול הנשי ששר בשפת הקוצ'י מאוד סיקרן ומשך אותי ליצור. באותו הזמן העסיקה אותי מציאות המלחמה היומיומית בארץ וכיצד אנחנו חיים עימה בהשלמה גמורה. ניסיתי להציג את החיבור הקיצוני הזה, בין השלווה והנופים היפים המתוארים בשיר לבין החיים בישראל של ימינו.
כדי להמחיש את הרעיון בחרתי להציב את השיר היהודי העתיק, הנכסף לארץ המובטחת, אל מול דיווחי רדיו ממלחמת ששת הימים, בה נשמע הקריין מדווח על מטוסי אויב המרחפים מעל כאילו היה מדווח מתוך אצטדיון כדורגל. יותר מארבעים שנה כבר חלפו מאז, ולצערי לא נראה שמשהו הולך להשתנות בעתיד הקרוב.