תומר: היה מבחר גדול מאוד של שירים לבחור מתוכו, אך השיר הזה קפץ לי ראשון גם מכיוון שרואים שיש בו סיפור, מסע שכזה, בעל ניגודיות חזקה מאוד בין הקסום והתמים לבין המציאות, האמת הכואבת.
בנוסף המבנה הקצר של השורות שלו היה נוח יחסית להלחנה, ומכיוון שהיה מדובר בשבוע הראשון של העבודה המשותפת על האלבום חיפשתי משהו שמתנגן בזכות עצמו. אני רק הייתי צריך למצוא מה הוא מנגן. חיפשתי מה יכול לתאר את התחושה של לונה פארק או יריד שעשועים (שאותי תמיד מחזיר ליריד בסרט BIG של טום הנקס) ונזכרתי במנגינה שליוותה אותי מאז התיכון פחות או יותר והיא המנגינה שפותחת את השיר – אותה תמיד ניגנתי לעצמי כשיר ערש קטן. מאז ומתמיד הרגשתי שהלופ הזה של הבס היורד לא מספיק ותמיד כשניסיתי למצוא לו פואנטה הגעתי למשהו דרמטי, קודר ומינורי יותר ותמיד לא הייתי מרוצה מהניגוד הזה. אלא שכאן – הפלא ופלא, הניגוד התאים כמו כפפה ליד והמעבר בין התמימות הילדית לעבר "אמא שלי הבת זונה" היה בדיוק מה שחיכיתי לו במשך שבע שנים! החלק החסר היה c-part שייקח את השיר (או הרכבת) גבוה עוד יותר והדרך בה הושלם הלחן עם "דוהרת במוח" היא אחד הרגעים המצמררים והמהנים ביותר שהיו לי: במפגש השני של הסטודנטים עם האלבום ניגנתי על פסנתר את השלד הראשון לשיר, 2 בתים ו 2 פזמונים ואז נעצרתי "זהו, עד כאן, אין יותר כרגע". "ומה עכשיו, איך השיר ממשיך?" שאל דודי או מישהו מהחבר'ה, ובאותו רגע האצבעות זרמו לעבר "דוהרת במוח" ואין לי ספק שה"לחץ" המסוים הזה של לשבת ליד הפסנתר מול כולם היתה השפעה שדירבנה אותי. סוף סוף אחרי 7 שנים השיר הושלם.
מבחינת עיבוד, האנרגיה שבשיר היתה קיימת כבר בגרסת הפסנתר אך לשם העיבוד המלא התחלתי לעבוד עם עמית בוארון, באולפן שלו בנתניה. עמית הזמין נגנים חברים וביחד הקלטנו דמו ראשון. זמן רב הסתובבנו עם הדמו הזה כשלבסוף מה שנשאר ממנו הוא סולו הגיטרה של בלה חיסקה ש"נתפר" מאילתורים שונים שלה בעשרות טייקים.
לשמחתי נהניתי מהרכב נגנים משובח בגרסה הסופית: מיכאל פרוסט, שמצא מהר מאוד את תפקיד הבס שרציתי והוסיף גם רעיונות משלו, איסר טננבאום שהופתעתי מעוצמת נגינתו, פיזר "תבלינים" רבים לאורך השיר ובמעברים, וכמובן הגיטרה של דודי – למעשה 2 חשמליות - שהוקלטה בסשן לילי ארוך באולפנו.
הדובדבן שבקצפת היה מבחינתי הכינורות, שלא היו אמורים בכלל להופיע , אך מכיוון שכבר הקלטנו כינורות לשירים נוספים אז... למה לא?!
העבודה על הקולות של "מלך" גררה אותי, את אביגיל, רונה ואן ללילות של הקלטות, תוך העלאת רעיונות להירמונים שונים, כשכמובן רק מעט מהרעיונות נשארו. התחלפנו לסירוגין בין המיקסר לחדר ההקלטות וכך הקלטנו יחד קולות לשירים נוספים.
בימוי והפקה: זוהר אוריה
www.youtube.com/watch?v=38uC2wbb7HU
from
רכבת לונה פארק,
released October 8, 2007
מילים: ילדי בית השנטי לחן: תומרן
הפקה מוזיקלית, עיבוד, שירה, קלידים: תומרן
קולות: רונה גפן, אביגיל עמנואל, אן שטרייכמן
עיבוד קולי: אביגיל עמנואל
גיטרות: דודי לוי
סולו חשמלית: בלה חיסקיה
בס: מיכאל פרוסט
תופים: איסר טננבאום
עיבוד כלי מיתר: תומרן
מיקס: אופיר גל ותומרן
תודה מיוחדת לעמית בוארון על העזרה בתחילת הדרך